1כבר ביארנו בעבד עברי שעובד את הבן אבל אם לא הניח האדון בן אינו עובד לא את הבת ולא את האח וכל שכן שאר יורשים והנרצע והנמכר לגוי או לגר ואמה העבריה אינן עובדין אפילו את הבן:2והבן קם תחת אביו ליעוד ר"ל שאם רצה האדון ליעד אמה העבריה לעצמו מיעדה ואין צריך לקידושין אחרים אלא שאומר לה אפילו בסוף שש הרי את מקדשת לי בכסף שקבל אביך בדמיך ואם רצה ליעדה לבנו אף הוא אינו צריך לקידושין אחרים אלא אומר לה האב הרי את מקדשת לבני בכסף שקבל אביך בדמיך אבל אחר אינו מיעד אפילו אחיו של אדון אלא אם נתפייס עם אביה בכך לקדשה מתחלה:3וכן קם הבן תחת אביו לשדה אחזה ולא האח כיצד המקדיש שדה אחזה יכול המקדיש לפדותה לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף והדמים נופלים לבדק הבית הגיע היובל ולא גאלה הכהנים נותנים דמיה לבדק הבית שלא להיות הקדש יוצא בלא פדיון והשדה מתחלקת להם מכרה הגזבר לאחר הבעלים פודין מיד הלוקח כמיד הגזבר ואם הגיע היובל ולא פדאה יוצאה לכהנים ואין צריכין ליתן בה דמים שכבר נפדית ואפילו גאלוה אחיו של מקדש או אחד מקרוביו הדין בה כן ואפילו בתו שכך למדנוה בערכין הואיל ולענין נחלה כאחר דמי אף לענין שדה אחזה כן וכן בעבד עברי כמו שכתבנו אע"פ שיש מפקפקין בה אבל אם גאלה בנו של מקדיש חוזרת לאביו ביובל ומלשון גדולי הרבנים איפשר שיראה לך שתכף שמכרה הגזבר לאחר הופקעה זכות הבעלים עד שאין בידם עוד לגאלה ואין זה כלום:4לענין ביאור הסוגיא צריך שתדע דרך הקדמה שיש דברים שמצינו בהם בתורה שהבן קודם בה לאח לגמרי שאין לאח בה שום זכות אף במקום שאין בן והוא הייעוד ויש דבר שמצינו בו זכות לאח ולא לבן כלל והוא היבום ונמצאו הבן והאח שוים במדרגות של זה על זה אלא שמדרגת הבן גדולה יותר שזכותו מתפשט אף במקום שיש אח וזכות האח אינו מתפשט אלא במקום שאין בן ויש דברים שלא ביארה התורה בהדיא בזכותם אם לבן אם לאח כגון שדה אחזה ועבד עברי ואנו מזכים בהם את הבן כמו שביארנו הואיל ומצינו מדרגת זכותו גדולה יותר ואף לענין נחלה הבן שמת והניח זרע ויש לו אב אין ספק שזרעו קודם ואפילו בת קודמת לאב אבל אם אין לו זרע ומניח אח ואב שהיה לנו לספק בכך אעפ"כ האב קודם כך למדנו במקראות שבסדר נחלה שארו זה האב ואע"פ שלא נכתב בתורה ונתתם את נחלתו לשארו עד סוף כל היורשים ר"ל שאין לו בן ולא בת ולא אח ולא אחי האב לא נכתבו כסדר והיה לו לכתוב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ר"ל לאביו ושמא תאמר הואיל והמקראות צריכים לישבם העמד האב לירש אפילו במקום בן כלומר איש כי ימות ושאר אין לו ונתתם את נחלתו לבנו ומה ענין לרבות את הבן לעשותו קרוב במקום אב ולמעט את האח שלא לעשותו קרוב במקום אב ואם מפני שהבן יורש קודם לאח הרי מכל מקום אח יורש במקום שאין בן ואם כן כשאין בן מיהא יהא קודם לאב זו היא שביארנו שכל שלא נתברר הזכות למי מזכין את הבן ולמדת שכל שאנו מזכין את הבן אינו אלא ממה שמדרגתו גדולה כמו שביארנו והוא שאמרו כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וכו' ולא מטעם שמצינו בבן מדרגות הרבה מבאח כגון שדה אחזה ונחלה שאף אלו מטעם זה זכינו בהם את הבן שאף הנחלה לא מצינו הבן קרוב לירש במקום אב יותר מן האח אלא שאנו מזכין לו מדין שמדרגת האח אינה אלא שלא במקום בן אבל בפירוש לא מצינו לבן אלא ייעוד וכנגדו מצינו באח יבום ונמצאו אחת אל אחת אלא שאותה של בן גדולה כמו שהזכרנו:5הגוי אע"פ שהוא מעובדי האלילים ומן האמונות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות הרי הוא בכלל ירושה של תורה ויורש את אביו ושאר מורישיו ואין אומרין שיהא כל המחזיק בהן זוכה בהן אלא כל המחזיק בהן צריך להחזיר וכל שהוא מעכב הרי הוא גזל בידו והרי גזילו אסור כמו שהתבאר בבבא קמא ואף אנו אם בא לפנינו לדין מוציאין מיד המחזיק ונותנין לו והוא שהוצרכנו בעבד עברי הנמכר לגוי שלא לעבוד את הבן מדכתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו אלמא שיש לו יורש וכן כתוב כי לבני לוט נתתי את ער ירשה וכן הדין בישראל שנשתמד:6נתגייר הגוי ועדין אביו גוי ומת אביו אין גר זה שהוא בנו יורשו מן התורה שהרי אין לו קורבה כלל עם האב שהגר שנתגייר הרי הוא כקטן שנולד ומותר מן התורה לישא אף אחותו בין של שאר אם בין של שאר אב אלא שחכמים אסרוהו בשאר אם הואיל וכשהיה גוי היה אסור בה כדי שלא יאמרו באנו מקדשה חמורה לקלה ומעתה כל שפקעה קורבה פקעה ירשה ומכל מקום חכמים תקנו לו ירשה שמא יתן עיניו באותה ירושה ויחזור לסורו שהרי אם יחזור לסורו יחזור לדינו ויורש ומדברי סופרים מעמידין אותו בירושתו וכופין את המוחזק ליתן לו ואע"פ שהיה לנו לומר שלא להיות ספק שמא יחזור מוציא מיד ודאי מוחזק מדת חכמים כך היא ובכמה מקומות הפקיעו את נכסי מי שזכה בהם מן התורה מכח תקנותיהם ושמא תאמר והרי אם יחזור לסורו אין דינו כגוי אלא כישראל משומד וכמו שאמרו אי קדיש קדושיו קדושי ואם כן הרי לא חזרה הקורבה מכל מקום מזדקק הוא עם אחיו בערכאות שלהם ויירש בדיניהם ומתוך חששא זו עושין אותו כיורש גמור אף להוציא מיד ישראל המוחזק אע"פ שאם חזר לסורו אין מוציאין מיד המוחזק:7מעתה גר וגוי שירשו את אביהם גוי יכול הגר לומר לגוי טול אתה ע"ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות שהרי לא זכה הגר בירשת ע"ז ויין נסך מן הדין עד שתאמר שכשהוא לוקח במקומם מעות ופירות חלופי ע"ז ויין נסך קא שקיל ומכל מקום אם באו הע"ז ויין נסך מצד חלקו לרשותו הרי זכה ונעשו שלו ואסור אחר כן לומר לאחיו החלף לי ושמא תאמר שמא זה שהותר לומר טול ע"ז מפני שיש ברירה והוברר הדבר אחר שחלק המעות והפירות היו שלו אין זה כלום שהרי אמרו שאם נשתתפו בעודן גוים ונתגייר אחד מהם אסור לומר טול אתה וכו' מפני שכבר זוכה הוא מן הדין בחציין ונמצא נוטל חלופן אלמא אין ברירה וכן הדין שכל בדאוריתא אין ברירה אלא שלא הותר בתחלה אלא מצד שאין שם ירשה מן התורה ומכל מקום יש מי שכתב שזה שאמרו בנשתתפו אסור ושאין ברירה דוקא כשחלקו מין אחד כנגד מין אחר שאינו דומה לו כגון ע"ז ומעות ויין נסך ופירות אבל כל שבאו לחלוק מין אחד כגון פירות של ערלה או של כלאי הכרם או שאר איסורי הנאה עם פירות שמאותו המין ודאי יש ברירה ומותר אף בנשתתפו והוא שאמרו חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ והניח פירות מעושרין ושאינן מעושרין יכול חבר לומר טול אתה פירות שבמקום פלוני ואני פירות שבמקום פלוני ודעתו של חבר למעושרין ואין חוששין ללפני עור אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים והם מפרשים את זו מטעם ברירה וכל שהוא מין אחד יש ברירה לדעתם אף באיסור תורה ואין זה כלום שבזה אפילו אמר לו טול חטים ואני שעורים אין זה אלא כמוכר טבל ומכירת טבל אינה אלא מדרבנן ואי משום לפני עור הרי רוב עמי הארץ מעשרין אלא שהם הביאו ראיה ממה שאמרו בבתרא פרק בית כור באחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן בטלה מחלקת דאחים שחלקו יורשים הם ומטעם ברירה ומשותפין שנדרו הנאה זה מזה שר' אליעזר בן יעקב מתירן ליכנס מטעם זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ומטעם יש ברירה ועוד שאם תאמר אין ברירה הואיל ואחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל כיון שצריכין להחזיר אין להם אלא קנין פירות ואין ברורים אלא בירושת חד בר חד כמו שנזכר ברביעי של גיטין וראיות אלו כלם אין בהם הכרח כמו שיתבאר בכל אחת מהן במקומה וודאי כל בדאורייתא אין ברירה ולחומרא וכל נשתתפו אסור אף במין אחד:8גוי את הגר כגון שנתגייר האב ומת ובנו עמד בגיותו אין בנו הגוי יורשו לא מן הדין שהרי אין כאן קורבה ולא מתקנת סופרים שהרי אין כאן חשש חזרת סורו ולא עוד אלא אף גר את הגר כגון שנתגיירו האב והבן אין הבן יורשו לא מן הדין שהרי אין כאן קורבה ולא מתקנת סופרים שהרי חשש חזרת לסורו אין כאן שאין חזרתו מועלת לו כלום ואע"פ שהיה לנו להשתדל בתועלתו מכל מקום במקום שאין דין אלא תקנת חשש חזרת סורו לא הפקיעו את המוחזק ואם שתאמר לתקן לו כדי שלא יחזור לסורו דרך הקנטה לכל שמדרך הקנטה אין אנו חוששין ליזיל בתר שיבקיה:9מעתה מי שלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו אינו צריך להחזיר ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו כלומר שאין הדבר מוחזק לו אפילו במדת חסידות ויש אומרים שאף הוא עושה כנגד רוח חכמים על שגוזל את יורשיו בחנם וכעין מה שאמרו הכותב נכסיו לאחרים והניח את בנין מה שעשה עשוי אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו ומכל מקום בגמרא הקשו על זו ממה שאמרו על זו במקום אחר רוח חכמים נוחה הימנו ותירצו לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדשה כאן שהורתו שלא בקדשה ולידתו בקדשה כך אנו גורסין ופירוש הדברים שכל שהורתו ולידתו שלא בקדשה אין כאן אף נחת רוח חכמים אבל כשהורתו שלא בקדשה ולידתו בקדשה כגון שנתעברה בגיות ונתגיירו קודם שתלד רוח חכמים נוחה הימנו ומכל מקום אם אפילו הורתו בקדשה ישראל גמור הוא ויורשו מן הדין ומכל מקום יש מקשים עליה ממעשה הנזכר בתשיעי של בתרא באיסור גיורא דהוו ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא ורב מרי בריה הורתו שלא בקדשה ולידתו בקדשה הוה חלש איסור בעא לאקנויינהו לרב מרי בריה ואמר רבא היכי ליקנינהו איסור להני זוזי לרב מרי בריה שהיה מחשב בעצמו שלא היה יכול להקנותם ושישארו לו אי בחלפין אין מטבע נעשה חלפין אי במשיכה ליתנהו גביה בירושה לאו בר ירושה הוא אי במתנת שכיב מרע מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן וכל שאינו בירשה אינו במתנה אי במעמד שלשתן אי שלח לי לא אזילנא אי אגב קרקע אין לו קרקע והעלו שם דלקנינהו ניהליה באודיתא ר"ל שיהא איסור מודה שאותם המעות של רב מרי הם ואמרו שם נפק אודיתא מבי איסור שמע רבא ואיקפד ואמר אינהו מגמרו טענתא לאינשי ומפסדו לי והיאך אפשר שיהא דעת רבא לעבור דבר שיש בחזרתו נחת רוח לחכמים ופירשו רבני צרפת שלא אמרו רוח חכמים נוחה הימנו אלא בהלואה שעשה לו חסד וראוי לו לעשות בו לפנים משורת הדין אבל זו של איסור פקדון היה ובפקדון הואיל ואין כאן חסד אין כאן נחת רוח לחכמים ויש מתרצים שהלואה ופקדון שוים הם ולא כעס רבא אלא על שהשתדלו להוציאם מידו מן הדין מפני שהוא היה רוצה בנחת רוח חכמים ואע"פ שאמר ומפסדו לי פירושו מפסדו לי נחת רוח חכמים או שמא רב מרי כשידע שלא מן הדין הוא מחזירם היה משלם לו גמול על כך ונמצאו מפסידים לו ומכל מקום גדולי קדמוננו שבנרבונה גורסין כאן שהורתו ולידתו בקדשה ר"ל שבזה רוח חכמים נוחה הימנו כאן שהורתו שלא בקדשה ולידתו בקדשה שבזה אין רוח חכמים נוחה הימנו ונמצא מעשה של איסור מסכים לכך ובכמה הלכות של גדולי הפוסקים נמצא כן אלא שהדברים מתמיהים שאם הורתו ולידתו בקדשה ישראל גמור הוא כדאיתא ביבמות פרק נושאין ומן הדין הוא יורשו ועוד שהרי במקום שהזכירו כאן אין רוח חכמים נוחה הימנו נראה שאף הלידה שלא בקדשה שהרי אמרו בה מן הגר שנתגיירו בניו עמו אלמא שלא בקדשה נולדו ומכללן של דברים אתה שומע שאם היתה לידתו בקדשה רוח חכמים נוחה הימנו ויש גורסין כגירסא שלנו אלא שמהפכין בפירושה לומר שבהורתו ולידתו שלא בקדשה רוח חכמים נוחה הימנו שמא יחזור לסורו אבל בלדתו בקדשה אין חוששין לכך והבל הוא חדא שאם יחזור לסורו לא יועיל וכל חשש חזרת סורו שמדרך הקנטה אין חוששין לה כמו שכתבנו ועוד שהרי בזו שאמר אין רוח חכמים נוחה הימנו אמר שנתגיירו בניו עמו כמו שכתבנו ויש דוחקים לפרש הורתו ולידתו בקדשה מצד אמו שמשנתגיירה בא עליה בעלה גוי ונתגייר אחר שנתעברה ועל זו אמרו רוח חכמים נוחה הימנו אבל רב מרי היתה הורתו שלא בקדשה אף מצד האם ודברים דחוקים הם ועקר הדברים כדעת ראשון:10ומה שראוי לגלגל במעשה של איסור שהזכרנו וכן מתנת שכיב מרע מגר לישראל או מישראל לגר או מגר לגר דעלמא כבר ביארנו הכל בתשיעי של בתרא:
